רשע וטוב לו - מלחמת הצוללות­

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו - שאלה עתיקת יומין. נוקפת את לבבות כולם, ממשה רבינו בנקרת הצור ועד יהודי פשוט ופטפטן שיושב לידך בנסיעה באוטובוס.

מבחינה מסויימת, ההיסטוריה לפעמים פותרת את המצוקה - בשאלה של זמן. בטווח הקצר לרשע טוב והצדיק ממורמר. בטווח הארוך, הצדיק נשכר וגורל הרשע - מר ונמהר.

אוניית משא בריטית שוקעת לאחר שנפגעה מידי צוללת גרמנית

מערכת הצוללות הייתה מערכה ימית שהתנהלה בעיקר בין גרמניה לבריטניה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הצוללות הופעלו על ידי הצי הגרמני, והיו חידוש טכנולוגי של ממש בקרבות הימיים שנועד להכריע את גורל המערכה באופן דרמטי. הגרמנים תכננו להפיל כל ספינת סחר שתמצא בים ובכך תמנע כל אספקה לאנגליה. מטרת הצוללות הייתה בעיקר להטיל מצור ימי צבאי על בריטניה ובכך לנתק אותה מאספקה צבאית ואף להרעיב את תושביה. בסופו של דבר הביאה לוחמה זו להורדת הערך המוסרי של גרמניה, ועוררה את ארצות הברית להצטרף למלחמה לצד מדינות ההסכמה.

בריטניה לא הצליחה למצוא מענה צבאי יעיל נגד הצוללות שכן התותחים  שעל האוניות לא היו יעילים לאחר שהצוללת צללה אל מתחת למים. הישג משמעותי לבריטים היה פענוח הקודים הגרמניים ובכך לזהות את הצוללות.

פעולת הצוללות הגרמניות גרמה לטיבוען של מאות אוניות. בשנת 1917 לבדה טובעו אוניות סוחר בתפוסה כוללת של 7.4 טון ובמהלך המלחמה איבדו מדינות ההסכמה ומדינות ניטראליות כ12.5 מיליון טון, לעומת 0.26 למעצמות המרכז. לצי הגרמני אבדו 343 צוללות – כמחצית מהצי.

כיצד הוכרע המלחמה? 

ההסבר הפשוט ביותר הוא התערבותה של ארצות הברית בלחימה באופן שובר שיוויון ומפוצץ קפאון. מדינות המרכז, וגרמניה בפרט  היו מותשים מהלחימה המתמשכת בה לא הושגה הכרעה אמיתית. ההתבוססות במדמת מלחמת החפירות מבטאת באופן אלגורי את אבדן הדרך. ארצות הברית שלחה זרם של כוחות רעננים, צעירים, אוויריים ויעילים שהטו את הכף לטובת מדינות ההסכמה והביאו לניצחונן במלחמה.

מלחמת הצוללות המאיסה את גרמניה על העולם והביאה בסופו של דבר לחיסולה. יש בכך לקח מוסרי מעניין. דווקא דרך הלחימה הלא מוסרית של הגרמנים, של תקיפת אזרחים ואיום בהרעבה, שהקנה לה יתרון אדיר בטווח הקצר, גרם בסופו של דבר למפלתה של גרמניה בהשנאתה על העולם כולו. 

זה מה שאני מבקש - עובדות

"ובכן, זה מה שאני מבקש – עובדות. אל תלמד נערים ונערות אלא דבר מלבד עובדות. העובדות לבדן צורך החיים הן. אל תטע דבר זולתן, ועקור כל דבר אחר מן השורש. אתה יכול לעצב את תודעתו של בעל חיים חושב בעזרת עובדות בלבד. שום דבר אחר לא יהיה בו מועיל לגביו. זה העיקרון שלפיו אני מחנך את ילדי שלי, וזה העיקרון שלפיו אני מחנך ילדים אלה. אל תנח ידך מן העובדות, סר!"

המקום שנאמרו בו הדברים האלה היה חדר כיתה, שלא תואר הדר לו, חדר חשוף, חדגוני, מרתפי, ואצבעו הרבועה של הדובר הטעימה את אמרי פיו והדגישה כל משפט בקו שהיה מתווה על שרוולו של המורה.

להטעמה ניתן חיזוק במצחו הרבוע של הדובר, שמראהו כחומה בצורה מיוסדת על גביני עיניו, בעוד שהעיניים נתרווחו להן בקומת המרתף בשתי מאורות אפלות של אותה חומה.

להטעמה ניתן חיזוק בקולו של הדובר שהיה קשוח, יבש ורודני.

להטעמה ניתן חיזוק בשער ראשו של הדובר, שסמר בשולי קדקדו הקרח – שדרת ברושים שנועדה להרחיק את הרוח מן הקרקפת המבהיקה, שכולה זרועה גבשושיות כפני הקרום העליון של עוגת שזיפים, כאילו זר המקום במחסן עובדות זה מהכיל את כולם. עמידתו העיקשת של הדובר, מקטרנו הרבוע, רגליו הרבועות, כתפיו הרבועות, ואף עניבתו, שכמו נתכוונה לתפוס אותו בגרגרתו בחינת עובדה ניצחת – כל אלה נתנו חיזוק להטעמה.

"בחיים האלה איננו צריכים לדבר מלבד עובדות, סר. עובדות ותו לא!"

הדובר והמורה, וכן המבוגר השלישי שנכח באותו מעמד, כולם הרתיעו קמעה לאחוריהם והושיטו מבטיהם על פני המישור הנטוי של הפכים הקטנים, הממתינים בסדר נאה, נוכנים לקלוט את לוגי העובדות שיצקו לתוכם עד שיתמלאו כליל."

(צ'ארלס דיקנס, ימים קשים, הוצ' עם עובד, תל אביב תש"ל.)

זוהי תמצית משנתו האכזרית של  'תומס גרדגריינד, סר. איש המציאות. איש העובדות, המחשב דרכו. אדם הפועל על פי העקרון ששתים ועוד שתיים הן אבע ולא יותר, ושאין טעם לנסות לדבר על ליבו כי ייאות ליותר." העובדות לבדן וכל השאר לא – לא פרשנויות, לא שירים, לא יצירה עצמית. רק הפקרת כל ההון הפנימי לטובת רבבות פרטים חסרי טעם. משל ויתר אדם על כל קומץ חבריו הקרובים בכדי לדעת את שמותיהם של אלפי זרים. עיצוב התודעה אינו הכנעה אלימה בפני נתונים סטטיסטיים, אלא אם כן משמעותו של עיצוב זה היא חילולה וריקונה מכל וכל.

התפאורה הולמת באופן הולם את טיבה של אמת זו, בדיוק כפי שהולמת חיה אכזרית בנפש רכה ומופתעת. 'לא תואר ולא הדר', חדגוני כמו מתמתיקה, חשוף כמו אמת עירומה עד כיעור. מראהו של גרדגריינד הולם את סוג האמת המדעית או התעשייתית אותה הוא מגלם. המצח – חומה בצורה, אין לפרוץ אותה בבליסטראת ההיקש או במהלומת הסברא. העיניים קבורות במאורות אפלות. את העובדות תראינה נכוחה, אך לא את הנוכח למולם. קולו היבש חסר פניות ובשל כח הוא מטיל רודנות קשוחה שאין בה, לדעת עצמה, מאותה חמימות של יצרי שלטון מתלהטים. מה שהופך אותה לאכזרית ומוחלטת עוד יותר.

מה הרציונאל של לימוד היסטוריה אם לא הלעטת נפשו הרכה של התלמיד בעובדות לאין קץ?

אני מורה מתחיל להיסטוריה. לא מורה מתחיל יותר מאשר תלמיד מתחיל. השאלות שהטרידו אותי כתלמיד שבות ומטרידות אותי כעת. כחלק מהעבודה החינוכית וגם בלי להתחבא מאחורי תירוצים צדדיים אני יוצא למסע הזה. אני מבקש להתחקות אחר שורשיה הרוחניים של ההיסטוריה, אם אכן ישנם כאלה. אני מבקשת לנסות ולתהות על תכליתה של ההיסטוריה וקיצה, אם אכן ישנם כאלה. אני מבקש להמשיך ולהשלים את כל מה שגרדגריינד וממשיכי דרכו לא המשיכו בכוונת תחילה.

בזה ובדברים נוספים בדיוק אעסוק בבלוג הזה – מוזמנים להצטרף ולעקוב, אני אשמח לכל תגובה.

ובאשר לחיבורו של דיקנס: 

דיקנס מפנה ברומן את חצי הביקורת החריפים שלו לעבר התועלתנים. פילוסופיה זו הייתה רווחת בתקופתו וג'ון סטיוארט מיל מיל היה המייצג העיקרי שלה. התועלתנות דוגלת בכך שאדם צריך לדאוג רק לתועלתו האישית. הדבר מבוטא ברומן בכך שכאשר גרדגריינד פונה לבִּיצֶר בבקשת רחמים, זה עונה לו שהחינוך שקיבל הוא חינוך לאנוכיות. דיקנס נחרד מהאנוכיות שבוטאה בפילוסופיה זו בשילוב עם הקפיטליזם, חינוך הילדים והתעשייה. פילוסופיה זו גרמה לבוז ולניכור בין בעלי המפעלים לעובדיהם, החינוך גרם לצעירים להזניח את הדמיון ולשים דגש, כאמור, רק על עובדות.

ג'ון סטיוארט מיל חונך בצורה קפדנית בדומה ללואיזה גרדגריינד (גיבורת הרומן). לימודיו כללו תרגול אנליטי, לוגי, מתמטי וסטטיסטי. בשנות העשרים לחייו סבל מיל מהתמוטטות עצבים, כשהוא מותש רגשית בגלל החינוך הקשוח שקיבל מאביו. גם לואיזה עוברת ברומן תהליך דומה - בסוף הסיפור היא אינה מסוגלת להביע את רגשותיה ושוקעת בדיכאון כתוצאה מהחינוך שקיבלה מאביה.